הפוסט הזה הוא "באשמתו" של מנחם. לפני שבועיים הוא שלח מאמר של גיא נוימן על האיזור. זה היה בדרך שלי פחות או יותר ככה שהחלטתי לבלות פה כמה ימים.
ממיסור נסעתי להתמקם ב Hassan. עיר של כלום, דיר אל בלח. על היום הראשון חטפתי קילקול קיבה רציני. אולי הבאתי את זה ממיסור, לא יודע.
למחרת נסעתי לבלגולה. מקדש קטן ויפה על חתיכת סלע אחת גדולה.
הפירסום של המקדש בא מפסל מונוליטי גדול של אל ג'איני.
מטפסים על מלאנתלפים מדרגות, יחפים, אני חלש, לא ישנתי טוב בלילה וקלקול הקיבה משפיע עלי. הנוף מלמעלה מצדיק את הטיפוס. הפסל מעניין. לא יותר מזה.
בירידה האבן כבר יותר חמה, אפילו חמה מאוד. לרדת מהר קשה כי תלול.
למחרת, אני מתחיל בהלביד. מקדש קטן ויפהפה. אולי המקדש הכי יפה שראיתי בהודו.
למעשה מספר מקדשונים מחוברים ביחד. המקדש העיקרי מוקף בעבודות אבן יפהפיות. ממש תחרה ב"אבן סבון". איזה דיוק, מדהים.
יש גם סיפורי קרבות כמו סיפור המצור על לכיש. האצבע שלי שם לקנה מידה.
משם אני נוסע לבלור. אותו סיפור פחות או יותר, עם תוספת של שער יפה.
לחשוב על זה שיש במקדשים האלה מאות פסלונים וכמעט כל אחד שונה מהשני, עם עיטורי אבן מקשרים ביניהם.
בחרתי באחד שקרוב לליבי – החלילן. איזה יופי !!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה