יום שישי, 2 בדצמבר 2011

Kirtipur

אני מנסה להשלים חובות לבלוג שלי.  בקירטיפור הייתי עם מזמן חוה והיא כבר מזמן בהודו. המקום נושק לקטמנדו ואפשר לראות אותו מחלון הבית שלנו בקלימטי. עיירה קטנה וחמודה ולידה גם האוניברסיטה הראשונה של נפאל אותה לא ראינו.

כמו כל הערים העתיקות האלו, העיר זרועה בגילופי עץ מדהימים שתקועים ככה סתם בקירות,
חזיתות שלמות, או סתם מרפסות.

גם במקדשים שלהם כמעט כל חתיכת עץ מגולפת, בתמונות של אלים, אלות וסתם פעילויות חברתיות מעניינות.
הקטע של הסקס בגילופים לא ברור ויש המון תיאוריות שרובן לא נראות לי הגיוניות.

המקדש עם הגילופים הקודמים נמצא על ראש הגבעה ודרך הפעמון רואים את קטמנדו וכמובן גם את סווימבו.



על כל שטח פנוי, כולל הגגות מיבשים את האורז שכל אחד מגדל בשדה הצמוד לבית שלו. אומרים שגם קטמנדו הייתה ככה עד לא מזמן.

הנשים עומדות ומנפות את המוץ מהתבן (אם ככה קוראים לזה גם במקרה של האורז),

התהליך הוא הכי לא יעיל שיכול להיות. האשה זורקת את הכל באויר כמו בבדיחה הידועה ומה שנופל בערמה נופל בערמה ומה שהרוח לוקחת הולך עם הרוח.
והגברים? כמו שגברים צריכים לעשות - משחקים כמובן.

מקירטיפור הלכנו לכפר סמוך. כבר לא זוכר את השם שלו. בדרך, פרחים יפים,
ואלומות כמו האלומות של יוסף רק של אורז.

עוד מקדשים ועוד מקדשים וגבר מעשן נרגילה יפהפיה.

זה היה יום חופש והילדים שחקו בחוץ,

והתנדנדו בג'ולה.

ככה קוראים לנדנדה פה. בהודו ג'ולה זה גשר. ככה מתגלגלת מילה ממקום למקום ומשנה משמעות.

סיימנו יום מהנה במקדש של גאנש. מזל שהריחות של הנחל לא עוברים בתמונה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה