יומן מסע: שלום לך קטמנדו, שלום לך נפאל

שלום ולהתראות. אני מקווה לחזור לכאן ולטייל קצת יותר.
עכשיו קר, ירד היום גשם אחרי יותר מחודש. ט"ו בשבט. אפילו פה יודעים את זה. כולם נסעו לנטיעות ואני נשארתי בבית. נתפס לי הגב אתמול ואני צריך את המנוחה הזו.

אמרתי הרבה פעמים שלום ולהתראות ב-15 החודשים האחרונים והפעם זה לא שונה. היה טוב, מאוד נהניתי ויש הרבה זכרונות. יש לי עוד הרבה תמונות שאולי הייתי מעלה לבלוג הזה עוד קודם, אם היה חשמל, אם היה אינטרנט כשהיה חשמל ... לא שאני מקטר, בעצם כן, אני אוהב לקטר. זה מדרבן לשנות את המצב ולעשות יותר. לפחות אותי.

אז מה היה לנו?

קודם כל על העבודה במחנה החורף בבתי הספר. קודם כל המנגינה שלוותה אותי כל פעם בדרך לפעילויות. העייטים (אין לי זיהוי אמיתי, כבר כתבתי על זה - מישהו מתנדב?) כתבו על חוטי החשמל מנגינה חדשה כל יום.

למתקשים - מפתח הסול בצד שמאל של התמונה לא באמת היה שם. זה תוספת של הדמיון שלי.

אני מסיים השבוע קורס שלמדתי online בנושא Participatory Monitoring and Evaluation. אחד מהדברים שלמדנו עליו הוא השקר של ארגוני הסיוע. ז"א לא ממש שקר. התמונות היפות של הדברים המקסימים שעובדים ועוזרים למסכני העולם עובדים כשמצלמים אותם - כמה ימים או אפילו חודשים אחרי ההתקנה שלהם. הבעייה העיקרית שבלי תחזוקה זה מפסיק לעבוד מהר מאוד. לאנשים אין את המודעות שאת המתנות שהם מקבלים הם צריכים לתחזק על חשבונם וזמנם - בעצמם. תורמים לא מוכנים בדרך כלל לתרום כסף או כל מה שזה יהיה לתחזוקה, בטח לא לדברים שלא הם תרמו את הכסף להקמה שלהם.
הדוגמא בשטח שלנו הם השרותים הניידים בחצר בית הספר. לא הצלחתי לקבל תשובה לגבי כמה זמן הם עבדו. אף אחד לא זוכר, אם הם עבדו באמת אחרי הטקס.

ואם כבר מדברים על חצר בית הספר בקולישוור - אז הנה מה קורה מאחרי (האין) הגדר, על גדת הנחל - שפיכה והפרדת הזבל באופן ידני. מגיעה משאית, שופכת את תכולתה ותריסר אנשים מפרידים את התכולה לפי סוגים. 70% אורגני, ועל החלק הזה אחראיות הפרות.

מתקן פח האשפה (שק עם במבוק) זה המצאה של סתיו ואתמרם. סתיו מספר שהוא עבד שעתיים עם מקל כדי לחפור את היסודות למתקן בשש בבוקר כדי שיהיה מוכן ל- campaign הזבל החגיגי. לכל פעילות כזו קוראים קמפיין. בהתחלה זה הלחיץ אותנו עד שקלטנו שמאחורי המילה הזו לא עומד משהו בסדר גודל של הבחירות בארה"ב אלא פעילות הרבה יותר קטנה ומצומצמת, כמו לדוגמא הקמפיין לרחצת ידיים לפני אוכל ואחרי יציאה מהשרותים (אם יש כאלה).

המנהל לא התלהב במיוחד מה finger washing campaign כמו שהוא קרא לזה אבל נתן לנו לשחק עם הילדים ליד מיכל המים המזרזף עם סבון שהבאנו להם באופן מיוחד מהבית.

למחנה החורף הילדים (בעיקר ילדות בעצם) הגיעו במיטב מחלצותיהן, והיה מצחיק לראות איך הן מתמודדות עם הבגדים היפים האלה במשחקים השונים.

ולפעמים הביא גם אח או אחות קטנה.

חלק הגיעו בבגדים יפים וחלק מלוכלכים מאוד וראו שגם הם עצמם לא התרחצו בחודשים האחרונים. אבל אם היו להם חורים בבגדים זה לא אומר שזה מהזנחה. אולי בגלל שככה נראה לפעמים חבל הכביסה. התמונה מסווימבו ולא מקלימטי - משכונת יוקרה אמיתית!!

טוב, אז תופעות מוזרות לא חסרות וזה הכייף של להסתובב ולהיות מופתע כל פעם מחדש. האמת לא מפתיע אותי לראות אנשים יושבים ומתחממים במדורה, דווקא בכביש השואן ולא על מדרכה. ראיתי דברים כאלה גם באקוואדור.