גמר אוריינטציה

אתמול סיימנו את פרק האוריינטציה של ההתנדבות שלנו.
כאמור אני אחרתי בשבוע בגלל החתונה של עמרי אבל גם ככה, שלושת השבועות האלו היו עמוסים לעייפה.
בקושי היה זמן לנשום.
היה מעניין מאוד ועשינו המון ככה שלא נשאר לי זמן לכתוב פוסטים ויש לי כמה בקנה. מקווה שעכשיו יהיה לי יותר זמן.

הדבר היחיד שחששתי ממנו בהתנדבות הזו היה הנודניק התורן. הסיבה שאני לא מוכן לצאת לטיולים מאורגנים, גם לא באיומי אקדח, היא שבכל טיול כזה יש נודניק נוראי שמוציא את החשק מכל טיול.
אנחנו 22 איש וככל שאני מסתכל מסביב אני לא רואה את הנודניק הזה. כיוון שחייב להיות אחד, זה החוק, הלוגיקה אומרת שאני הנודניק הזה. אני מבטיח להשתדל להשתפר.

אז מה היה לנו -
למדנו הרבה, על גלובליזציה, צדק חברתי וצדק חברתי ביהדות, וכמובן נפאלי. שפה קשה וכיוון שהגעתי מאוחר הרגשתי שאני רודף כל הזמן אחרי הקבוצה. אני מתכנן להתחיל ללמוד הכל מההתחלה ברגע שנסיים להתמקם במקום הסופי שלנו.
זוטי המורה שלנו מלמדת גם בגנון ולכן לימדה אותנו בדרך משעשעת. מורה מעולה וכולנו אוהבים אותה מאוד. בשיעור האחרון היא לקחה אותנו אליה הביתה. היא שיפצה אותו יפה מאוד ומקווה להשכיר חדרים לזרים. נקי להפליא ולא רחוק מהתאמל - המרכז התיירותי. נראה לי שזה יכול להיות עסק משתלם לה ולשוכרים שלה.
אני תמיד מעדיף להיות בבתים ולא במלונות. יותר אישי ופחות מנוכר.

אנחנו מתנדבים בשלושה מקומות: בקלימטי (שכונה של קטמנדו שם אני אהיה שלושה חודשים), על מהדבסי כתבתי פוסט אחד ו Sundrawoti עוד כפר רחוק יותר מקטמנדו.
כשיהיה לי זמן אכתוב פוסט שלם על ארבעת הימים שהיינו שם. בעצם, יומיים - שלושה לילות כי הלוך וחזור זה 8 שעות כל כיוון.

כבר היה מזמן, אבל גם קבוצת הנוער של קלימטי באה לרקוד לנו לחג,

וכולם הצטרפו בשמחה. בסוף הריקודים הילדים אספו כסף
קצת דומה ל tricks or treat האמריקאי ב Halloween. כשעברתי בעיר אחר כך, ראיתי ילדים עוברים בין החנויות, שרים את השיר של הכסף ולפעמים מקבלים, לפעמים לא.

שירה המרכזת של המחזור הזה של ההתנדבות עשתה איתנו גם תרגילי צ'י גונג גם בבית שלנו וגם בטבע באחד הימים שהוחלט לשנות קצת את האווירה ולעשות שיעור במנזר בראש גבעה סמוכה.

ולסיום האוריינטציה, תום שהוא מדריך טיפוס לקח אותנו ליער שהיה שייך פעם למלך ועשינו פיקניק סביב מדורה,

סנפלינג וקצת טיפוס. היה נהדר לטפס קצת אחרי שלא עשיתי את זה כמה שנים.

אבל העוגן שהחזיר אותנו למציאות כל יום היה הדאל-באת, ארוחת האורז, עדשים במין נוזל כזה (לא הייתי קורא לזה רוטב כי זה דליל מידי), תפוחי אדמה וכרובית בקארי והאדום הזה - עגבניות עם טונה של פלפלים חריפים - המאכל החביב ביותר עלי.
יש כאלה שכבר לא יכלו לראות את זה כי זה חזר על עצמו ללא שינוי כל יום אבל אני חגגתי. כל כך אהבתי את זה. הקטנתי כמויות של אורז לקראת הסוף ובמקום זה שמתי לי בצלחת הר של תבשיל תפוחי האדמה הזה.
אם היו לי תקוות להוריד במשקל אז לא נראה לי שזה יקרה פה.