עוד ביקור בחוף הדרום מערבי של איסלנד

כיוון שסופת השלג אילצה אותנו לחזור לריקיוויק הרווחנו עוד טיול בסביבה.

יצאנו עם תכנון מסויים ליומיים טיול ולא ידענו שהר הגעש ישבש לנו את התוכניות.
א-פרופו שיבושים, אני מנסה להעתיק את השמות האיסלנדיים על כל האותיות והסימנים המוזרים שלהם. בלוגר (האתר שאני כותב את הבלוג בו) לא אוהב את הפעולה הזו ומשבש את הרווחים בין השורות, לפחות בדפדפן בו אני עובד. מצטער, זה לא בכוונה.

כתבתי כבר על החוצפה האיסלנדית - כל מטר שני, עוד מפל. כבר די נמאס לצלם אותם. אם היינו יכולים להביא אחד במזוודה ....

אז הנה עוד אחד:

 המפל הזה מצטיין בזה שאפשר גם ללכת מאחוריו -

כיוון שלא ראינו מספיק מפלים, נסענו עוד קצת וראינו שם, נכון ..... , עוד מפל בשם סקוגפוס.

זה סגנון הטיולים שלנו. מכינים מראש אוכל בארגזים ואוכלים בטבע, בתנאי שמזג האויר מרשה. אם לא, אז מחפשים מחסה מהרוח והגשם.

משם המשכנו לאורך החוף הדרומי לכיוון מזרח. עברנו את שמורת הטבע בה ישנתי בשבוע הראשון באוהל ולא נכנסנו כי סגור - עונת הדגירה של הפאפינים ולא מפריעים להם.
חיפשתי שוב את התרגום העברי לשם של הציפור הזו. נראה לי שהשם יסעור אטלנטי או ארקטי נמצא רק באתרי אוכל. האחרים קוראים להם תוכוני ים, אבל לא מצאתי מקור מספיק מוסמך בעיני.
ממזרח למגדל האור זה נראה קצת אחרת:

החוף הוא תופעה יוצאת דופן, כרגיל באיסלנד, שהכל נראה לי אחרת.
בשדה של סלעים, אבנים קטנות, חול, כל מה שתרצו - גרף משוגע של גדלי גרגר.
מקרוב יותר, גם הטרולים המאובנים שצילמתי באחד הפוסטים נראים אחרת.

ממש קרוב למים יש מצוקים, כמו לאורך החוף בשפיים או נתניה, אבל כמובן שהכל בצבעי שחור (הסלע והחול) וירוק (הצמחיה, שלא תחסר).
במצוק גם קטעים ממשושי בזלת ומערות.
התיישבנו על המשושים,

ומתנדב לקח את המצלמות של כולם וצילם בכל המצלמות בנפרד.

מערה ראשונה ליד הפריזמות נראת ככה -

ולידה רואים את אחד הטרולים או בן דוד שלו, כבר לא זוכר.
המערה השניה לא הייתה במרחק גדול מהראשונה.

אפשר להכנס ולשבת. מבפנים זה לא פחות מרשים.

הסיפור הוא שהנורבגים הראשונים שהגיעו לאיסלנד נחתו כאן וגרו במערה.
כתבתי כבר על זה שהמגורים במערות נמשך עד ממש לא מזמן (באופן יחסי).
את פתח המערה סגרו באבן וגרו בפנים עם הכבשים כדי שיהיה מספיק חם.

שימו לב גם לדשא ששמים על הגג לשיפור הבידוד.
על הסוף של היום הזה וארועי היום שלמחרת כתבתי כבר קודם - על התפרצות הר הגעש. ברחנו מענן האפר מערבה והוא רדף אחרנו כמעט עד קוורגרדי - איזור של מעיינות חמים.
היה כייף להתרחץ ב 40 מעלות כשבחוץ משהו כמו 6.

לא כולם נכנסו אבל לא יכולתי להתאפק למרות השנאה שלי לטמפרטורות הנמוכות האלה.
אחרי זה הייתי חולה לכמה ימים אבל לדעתי לא מהצטננות אלא נדבקתי מתום שישן לידי  האכסניה בריקיויק וגם ישב באוטו מאחורי והשתעל כל הזמן.

לפיורדים המערביים ובחזרה

לפני שבועיים התחלתי לעבוד עם קבוצה חדשה. הקבוצה קטנה - 5 ילדים מקוריאה, יפן ו...פתח תקווה.
מחנה העבודה  נקרא Green Army, ובמקור היינו אמורים לעבוד בגנים של רקיוויק, כמו שעבדתי בשבוע שלפני כן.

כיוון שאני ביקשתי מחנה אחר שלא היו לו נרשמים וגם הייתה התחייבות לעבוד במקום ההוא, הוחלט שנפצל את השהות בין ריקייויק ו Bjarkaundur - מלון הקיץ הראשון שהוקם באיסלנד. סיפרו לנו שהולכים להקים שם כביש על איזור שיש בו חורשה עם עצים צעירים ואם לא נגיש להציל אותם יעבור עליהם דחפור. בהחלט משימה למצילי עולם.

הפיורדים המערביים הוא איזור מאוד יפה ועצרנו בשני אתרים מקסימים בדרך.

האתר הראשון נקרא Gönguleiðir   - עוד מפל אחד. כמה כאלה יש להם !!!

בנחל הרבה דגים בעונה המתאימה והקצו "מגרשים" לאורכו לצרכי דייג. רשיון דייג ליום במגרש כזה עולה 1000 דולר אמריקאי, לא פחות. מזל שאני שונא דגים ולדוג נראה לי שיא השיעמום.

לא רחוק מהמפל, פינת חמד רומנטית עם בריכה קטנה שנשפכת לנחל יפה, עם איזור מדושא שאפשר לעשות בו פיקניקים וכו'.

משם נסענו ל Grábrók - הר געש קטן חמוד. העליה נוחה כשההתחלה עם מדרגות מעץ.

משפת ההר אפשר להסתכל פנימה,

ולראות את הפה של ההר משם יצא האפר וגם את החזזיות שעוטפות כמעט כל סלע.

הנוף מהמם לכל כיוון שמסתכלים.

למטה, רחוק, רואים את המכונית שלנו וגם שרידים של מכלאת כבשים עתיקה.

משם נסענו למלון שלנו. המגורים שלו לא היו במלון אלא במכולה של עובדי המלון. תנאים כאילו לא היו לנו אפילו ברקייויק. חדרי שינה ומטבח כמעט חדש ומצוחצח.
מזג האויר היה נורא. יצאנו לעבוד שעתיים, לא במה שהבטיחו לנו אלא בניקיון של איזור שהיה פעם כנארה מזבלה ועכשיו רוצים לשתול עליו דשא ועצים.
עבדנו שעתיים עד שהפסקתי להרגיש את הסנטר ועד עכשיו יש לי הרגשה מוזרה בחלק מהאף.
ככה נשארנו יומיים כלואים במכולה שלנו, בסערת שלג נוראית. השלג התעופף לו אופקית רב הזמן ברוח החזקה.
ישבנו רב הזמן במטבח. בישלנו ואכלנו.
למדנו מאכלים והרגלי אכילה מארצות המוצא של כולנו. לדוגמא, הקוראנים לוקחים את האורז שנדבק לסיר, מוסיפים מים ועושים מזה מרק/תה.

ניצלתי את הזמן גם לתרגילי אימון בקבוצה וגם שתי הרצאות - על מודל 7 ההרגלים של אנשים מצליחים על פי סטיבן קובי ועל ניהול זמן.
התגובות היו חיוביות מאוד. זה גם גיבש את הקבוצה, לימד אותנו להכיר אחד את השני. נראה שאם לא הייתה סופת שלג כזו היינו צריכים להמציא אותה.

אחרי יומיים של כלא וכשנראה שהמצב לא הולך להתבהר חזרנו לריקייויק לשינוי משימה.

התפרצות ה - Grimsvotn

אני עושה בלאגאן בסדר הכרונולוגי של הפוסטים. יש המון תמונות כי אני מטייל הרבה ולא עומד בקצב.
אחרי שחזרנו מהפיורדים המערביים כי אי אפשר היה לצאת מהביתן יומיים בגלל סופת שלגים. הגיע סוף שבוע בו לא עובדים (בניגוד ליומיים הקודמים גם בהם לא עבדנו) ויצאנו כולם לטיול של יומיים.
לא היה מספיק מקום באוטובוס - רק 17 מקומות לנוסעים והיינו 21 וכך מצאתי את עצמי נוהג בפורד פיאסטה חדשה עם 32 ק"מ על הכביש.
המכונית בצבע לבן במקור, אבל זה לא נשאר ככה הרבה זמן.

אדלג כרגע על היום הראשון לטיול ואקפוץ ישר לבוקר של היום השני.
לפני שהלכנו לישון, ווד'ני הנהג והמדריך של האוטובוס סיפר שיש התפרצות של הר געש לא רחוק מהאכסניה וכשהילדים הכינו אוכל נסענו לבדוק אם אפשר לראות משהו.
ראינו קצת שמיים אפורים, ווד'ני התעדכן כל הזמן בפלאפון מחבר שלו שגר קרוב להר הגעש וראה את ההתפרצות מהחלון, אבל לא היה משהו לספר עליו, אז חזרנו לאכסניה.

התפרצות הר געש זה לא סיפור פשוט באיסלנד וכולם זוכרים את ההתפרצות של שנה שעברה שסגרה את המרחב האווירי של אירופה לזמן ממושך וגרמה לנזקים של 60 מיליארד דולר.

יש לא מעט טי-שרטס בחנויות מזכרות לתיירים עם כתוביות בנושא: קודם כל עם השם הבלתי אפשרי של הר הגעש משנה שעברה,

וגם על האפר הוולקני בכלל.

עם הכתובית - We may not have cash but we have ash  - זכר למשבר הכלכלי שבגללו יותר ישראלים מגיעים לאיסלנד עכשיו כשהמחירים נעשו יותר סבירים (אבל עדיין יקרים).
בבוקר יצאנו לכיוון של הר הגעש. הבנו כבר שלהמשיך בטיול כמתוכנן כבר אי אפשר כי הדרך חסומה אבל לפחות לראות מה קורה.
עברנו את המחסום המשטרתי שעוד לא סגר את הדרך והמשכנו לכיוון הר הגעש. בניגוד לאתמול שהשמיים היו אפרפרים, הבוקר התחלנו באפור של ממש.

המכונית הלבנה לשעבר התחילה להתכסות באפר חום/שחרחר וטווח הראיה הלך והתקצר.
כשהגענו לטווח של כ 30 מ' (התמונה הבאה מצולמת לכיוון חזרה - מכיוון ההתפרצות והלאה),

החלטנו לחזור חזרה.
עשינו את זה ממש בזמן כי כלי רכב שהיו באיזור 10 דקות אחרינו נתקעו כי כבר לא ראו כלום.
כשהסתובבנו, יצאנו מכלי הרכב לצלם. האפר השנה יותר גדול משהיה שנה שעברה וגם הרוח לטובת האירופאים, כך שהוא לא מגיע למרחקים גדולים הפעם ונופל יותר קרוב.
בכל אופן, זה מאיים ומישהי אמרה שזה נראה לה סוף העולם.

כשחזרנו למחסום המשטרתי הוא כבר חסם את המעבר לכיוון שהגענו ממנו. רק צוותי חילוץ ואמבולנסים עברו בכלים עם גלגלי הבלון הענקיים.
עצרנו בתחנת הדלק וקבוצת תיירים צרפתיים שלא יכלו להמשיך הלאה אספה את האפר הוולקני ממכסה המנוע והשמשה האחורית שלי למזכרת.

מעגל הזהב של איסלנד

ככה קוראים לסיור מאוד נפוץ, שמכסה 3 נקודות מפתח באי, למי שנמצא כאן לתקופה קצרה בלבד.
המקום הראשון אותו מבקרים הוא Þingvellir. אפשר לחשוב שאם נחליף את Þ ב TH הכל יסתדר ונוכל לבטא את השם נכון. אז לא, ליד ה LL מתגנבת לה T לא קרואה. בקיצור, יאוש האיסלנדית הזו. צריך ללמוד אותה ברצינות ואין זמן ואין גם כל כך ממי. אין אף מתנדב איסלנדי אחד. לא כל כך מקובל פה.


המקום הזה הוא חלק מהרכס מרכז אוקיאני - בין יבשת אמריקה ויבשת אירופה. באופן תיאורטי אפשר היה לעמוד על רגל אחת בכל יבשת, אבל בפועל זה לא נכון כי הרכס מורכב מכמה קניונים/חריצים מקבילים.

בין שני קירות הבזלת האלו התכנסו האיסלנדים לצורך מפגשים של כולם עם כולם, מסחר, משפט, הכרויות של צעירים וכו'. זה בקטע היבש אבל יש גם קטעים רטובים, בהם זורמים נחלים.

הקטע הרטוב מוביל למפלון כמו שיש פה באי בלי סוף. באיזור הזה מקיימים עד היום טקסי נישואים לפי הדת הישנה של האיסלנדים.

במקביל לחריץ הזה עוד חריץ עם נחל, שמוביל לאגם הגדול.

ובדרך אפשר לראות עוד חריץ עם מים.

בנחל שמוביל לאגם הגדול אפשר גם לצלול. זה תמיד היה בתוכנית שלי עוד לפני שהגעתי לאיסלנד. צריך להיות משהו מיוחד. צוללים בסתישע סיפרו לי שהמים כל כך צלולים שאפשר לקבל ורטיגו, לראות את השמים מעומק של 30 מ' ויותר. כשאני עובר במקום יש לי מחשבות שניות. בערך 4 מעלות בחוץ ועם השפעת הרוח החזקה ההרגשה היא של הרבה פחות. ועוד להכנס למים? מועדון הצלילה מבטיח לי שזה לא בעיה עם חליפה יבשה. בכל מקרה אדחה את זה לסוף הביקור שלי. אולי ביולי יגיע סוף סוף הקיץ.
במקום הזה גם הוציאו להורג נשים. בניגוד לגברים שתלו או ערפו, את הנשים שמו בשק והטביעו. אחזור לנקודה המשמעותית הזו עוד מעט.
תיירים זורקים למים מטבעות כמו ברומא בפונטנה די טרווי, אבל פה אף אחד לא משוגע להכנס למים להוציא את המטבעות.

הנקודה השניה בטיול היא המפל המוזהב, כלומר Gullfoss. 

הייתה מחשבה להכניס את המפל הזה שנחשב לגדול באירופה לתוך צינור. המפל היה שייך לגברת אחת שהתנגדה נמרצות לרעיון ואיימה להטביע את עצמה במפל. אומרים שבגלל הרגישות לנושא של הטבעת נשים החליטו לוותר לה בסופו של דבר ואפילו הקימו מצבה לזכרה.

הנקודה השלישית היא הגייזיר.
הזכיר לי שזו שנת הרי הגעש שלי - אחרי דומיניקה עם האגם הרותח, מונסרט, הפעם יש לי גיזר שמתפרץ כל הזמן.
התיירים עומדים ומחכים בסבלנות שהוא יתפרץ. התהליך מעניין אבל צריך שעות כדי לצלם תמונה ראויה אז הסתפקתי בלצלם את הצלמים.
אני אוהב לראות את הפוזות שכל מיני אנשים עושים כשהם רוצים לצלם. מצחיק נורא. יש לי תמונות של שורת יפנים מול בקינגהם, כאילו ריקודים מתחת לסקרה קייר, מבט דרך עינייו של הבודהה בבנקוק...

שם ראינו גם את המכוניות המפלצתיות של הטיולים המאורגנים.

לסיבוב הזה הוספנו טיול שבדרך כלל עומד בפני עצמו - ללגונה הכחולה.
בדרך עובדים עוד שדות בזלת נצחיים, מכוסים בחזזיות (ככה זה נראה לי) - נוף הזוי לחלוטין.

את הלגונה הכחולה לא צילמתי, הייתי קפוא לחלוטין, הידיים רעדו לי והייתי בטוח שאמות מקור.
הלגונה היא תוצאה של קידוח לתוך מערה עם מים חמים (שהתגלו במקרה) שהיו במערת לבה במשך מליון שנה וככה גדלו להן בשקט אצות כחולות מיניאטוריות.
אז ככה נמצאים בבריכה של 30 מעלות פלום, תחת כיפת השמיים שהאוויר לא שמע אפילו על צלסיוס. יש גם סאונה יבשה וחמאם תורכי אבל הכי כייף היה לעמוד מתחת למפל של מים חמים מאוד שנשבר על הגב ועושה מסאז' לא רגיל. היה קשה לזוז ממנו. תענוווווווווווווג.

הגן הבוטני בריקיוויק

אני מנצל את מזג האויר הסוער בפייורדים המערביים (רב הזמן שלג שטס לו אופקית בגלל הרוח החזקה ולא ממש מגיע לאדמה) ומשלים פערים בעידכון יומן המסע שלי.
אחרי סולימר, חזרתי לריקיוויק כדי לעבוד עם עוד מתנדבים בגנים של ריקיוויק. הקבוצה קטנה, בלגית אחת וכמה קוראניות.
אני מאוד אוהב לעבוד בגינה והיה לי נחמד גם בקור המקפיא של הבוקר. אני פוקח עיניים לכל הנושא הזה של ניהול עבודת המתנדבים וכבר עשיתי שיפורים משמעותיים לא רק לקבוצה שלי אלא לארגון בכלל.
החיים של "המתנדבים לטווח ארוך" מתנהלים בקומונה, משהו שלא היה לי קודם לכן כי לא עשיתי שנת שירות. הכי קרוב לזה היה כשהדרכתי בתותחנים, בזמנים שיכולנו להתעלם מהמפקדים שלנו או לפחות מהדרגות שלהם כשהיינו בשדה ולכל אחד היה את התפקיד שלו והדרגה לא קבעה כלום.

בגן הבוטני כ 5000 זנים של צמחים וכמו בכל גינה אבל בייחוד פה, אחרי החורף מבצעים ריענון של חלק לא קטן מהצמחים, מפנים את החללים של השלג והקור ומוציאים מהחחמות צמחים חדשים במקומם ושותלים.

את רב היום הראשון ביליתי בלהפוך את האדמה לאורך כמה מהשבילים. היה כייף להזיז את הגוף ולהרגיש את השרירים. ליווה אותי מפקח עבודה נחמד שבדק כל הזמן את מצב התולעים ברגבי האדמה שנחשפו.

הוא עבד במקביל אלי במרחק של כמה סנטימטרים ללא כל פחד.
הוא מוסווה יפה עם הרקע של האדמה החדשה אז צילמתי אותו שוב ליד האגם על השלט של "לא להאכיל את החיות".

יש כמה בריכות/אגמונים בגן ובו ברווזים ואווזים.  האווזים ענקיים וכל הזמן חיפשתי את נילס אולגרסן עליהם אבל לא ראיתי.

האיסלנדים ממושמעים לא כמו עם אחר שאנחנו מכירים. לברווזים אין ברירה והם עושים את מה שהם אמורים לעשות כדי לאכול את ארוחת הבוקר שלהם.

א-פרופו ממושמעים, כל יום הגיעו כמה כיתות של גני ילדים לביקור בגן. נראים כמו גמדים קטנים, לבושים בחולצות מחזירות אור עם שם הגן שלהם ומתנהלים בשיא הנימוס. לא כל כך מסתדר עם הסיפורים הנוראיים על הויקינגים, מזכרת שאין סתירה בין נימוס ואכזריות.

הפרחים כמובן לא במצב טוב כרגע אבל יש ערוגת נרקיסים ובחרתי אחד מהם ענקי ויפיפה לקישוט של הפוסט הזה.

רב המבנים של הגן מודרניים, כולל גם מעיין חממה משושה בה נפגש כל יום פרלמנט של גמלאים. יוצא דופן הוא מבנה שבנוי בדרך הישנה.

מעבר לגדר של הגן נמצא אחד מהאתרים המעניינים של העיר - אתר הכביסה הקולקטיבי של העיר.

בעבר היה פה מעיין מים חמים, יותר נכון רותחים. בכלל, כל רקיוויק מרושתת במים חמים שבאים מהמעיינות האלה ודומים להם. צריך להתרגל ולהזהר שפותחים את הברז כי המים ממש רותחים. על השוקת של המעיין רשת ולידה מצבה למישהי שנפלה למעיין ומתה מהכוויות.

ליד השוקת מעין מוזיאות פתוח שמתאר את ההיסטוריה של המקום, שם גם צילמתי את התמונה של התמונה של הפעילות במקום במאה ה-19.

שימו לב לניסוח "המעניין" של המשפט השני - "כך סוסים החליפו את הנשים כבהמות משא".
לזכרם של הנשים האלו גם הקימו פסל יפה.

ביררתי, למרות מה שרואים בפסל, הנשים לא כיבסו בעירום מלא. כנראה בגלל הקור.
את המעיין העבירו כבר לתוך צינורות כדי שהנשים לא יצטרכו ללכת עד למעיין ויוכלו לשבת ולקרוא עיתון בזמן שמכונת הכביסה עושה את העבודה בשבילן.