קירות וחלונות

יש משהו מיסטי בקירות וחלונות מעבר לפונקציונליות הגשמית שלהם. משהו שמזמין את הדמיון לקחת שליטה על המוח. גם לדלתות.

הרבה אסוציאציות ופרשנויות פרטיות יש לי לגבי התמונות כאן למטה אבל אשאיר לכם להישאר עם הזיכרונות הפרטיים שלכם.

הקיר הראשון הוא פשוט: הגדרת העולם הפורטוגזי בעיני מישהו לא ידוע.

לא אכביר במילים לגבי השאר.

רב התמונות מפורטו, למעט השתיים האחרונות שהן מחלון החדר שלי בליסבון. ועל ליסבון הפוסט הבא.

ISPIM Porto 2016

אני עוקב אחרי האגודה הזו כבר יותר מעשור. מקבל את הnewsletter שלהם בקביעות, אבל לא יצא לי אף פעם להיות בכנס.

זה מה שכתוב באתר שלהם:

ISPIM - International Society for Professional Innovation Management is a network of researchers, industrialists, consultants and public bodies who share an interest in innovation management.

הכנס נערך בשיתוף עם EACI -  The European Association for Creativity & Innovation, גוף מכובד בפני עצמו.

תוכנית הכנס נראתה לי מעניינת מאוד ותמיד רציתי לבקר בפורטוגל, זה נפל לי טוב בלוח החופשות שלי והחלטתי לנסוע.

המצאות תמיד עניינו אותי. עוד בכיתה ז' המצאתי מתקן עם גלגלים מתקפלים לתיק בית הספר שלי. עוד הרבה לפני שהטרולי עלה על המדפים. להפוך את ההמצאות למשהו מסחרי אף פעם לא היה הצד החזק שלי. ברגע שזה עבד זה בהחלט הספיק לי. אין לי גנים מסחריים בכלל. משהו תורשתי.

ב 1997 למדתי באוניברסיטה הפתוחה "חשיבה המצאתית שיטתית" וקראתי הרבה בתחום. רעיונות מקוריים יש לי תמיד בשפע. חלק מהילדותיות שלי. אני לא מוכן לקבל את המילה של "המבוגר האחראי" שאי אפשר לממש את הרעיונות שלי. סתם לדוגמא, בהכנות לדמו לעיריית ת"א אמר המומחה מספר 1 ב IBM שהרעיון שלי לא ניתן לביצוע ובעזרת שני חברים מתה"ל פתרתי את הבעיה בצורה חכמה ולא מקובלת.

הכנס התחיל ביום ראשון בערב. באותו יום שהלכתי הרבה ק"מ ברגל בפורטו ולאורך החוף. קבלת פנים בבניין העיריה המארחת, עם אוכל כמובן. יו"ר האגודה הוא אנגלי שאבא שלו עבד בארץ הרבה שנים ואיך לא, הוא גדל בזמביה. האח שלו דובר עברית שוטפת וגר בארה"ב. יועץ לסטרטאפים.

עוד אחד מההנהלה קנדי מהחלק הצרפתי ששמח שמישהו יכול לדבר איתו בצרפתית. נציגות גדולה מגרמניה ופינלנד ולא מעט אוסטרלים. אני הישראלי היחיד בכנס.

אוכל לא משהו. יין מעולה. סימן לבאות.

למחרת בבוקר, פתיחה חגיגית אחרי קבלת פנים מיוחדת לאלו שפעם ראשונה בכנס הזה, דגשים והבהרות  - חידון על תקנון הכנס כולל החידה החשובה: איזה קבוצת כדורגל אוהד היו"ר.

על ריצת הבוקר המשותפת ויתרתי כמו רב המשתתפים.

בפתיחה מספר הרצאות לכל הקהל, כולל חבר אחד שעולה לבמה עם חליפה מקורית – הבד של החליפה הוא העתק ממסך של המשחק pacman.

אחר כך מתפצלים ל - 5 מושבים. לא מספיק שקשה גם ככה לבחור בין המושבים כי רובם מעניינים מאוד, אז בשלושה מהם יש שולחנות עגולים שכל אחד מהם דן בנושא אחר וגם פה ההחלטה קשה.

ארוחת צהריים (אוכל חתונות) , מושב אחה"צ דומה למושב הבוקר ובסופו בחירת הזוכים בפרס הגדול. ORANGE לקחו (לדעתי בקלות, כמו ההצבעה שלי) כי הציעו אתר פתוח לקהל ו Open Source זה שם המשחק היום.

ארוחת ערב בלשכת המסחר (הבורסה) של פורטו – בניין מהמם. במרכז במין פטיו פנימי כזה שולחנות עגולים, במה ללהקה עם זמרת ומסך לשידור משחק הכדור רגל היומי. יש אליפות ואסור להפסיד.

הכל מתוקתק בסיוע הפרק הפורטוגזי של האגודה. אפילו דאגו לפסל בחוץ שמצביע על הכיוון לאולם. או שזה פסל של אחד ממגלי העולם שמצביע מערבה. אחד מהשניים. עוד פעם פרסים והרבה אוכל. יותר טוב מאשר בשרתון.

יין פורט זה במקור מפורטו ואכן אין להם מה להתבייש ביין שלהם. יין מעולה.

בניגוד להרגליי לא ויתרתי על המנה האחרונה.

היום השני (אם נתעלם מקבלת הפנים בעירייה) מתחיל עם יוגה למעוניינים.

הפעם שמונה! מסלולים כשאחר מהם הוא שידוך עם התעשייה המקומית.

סוף היום בשכונת היקבים מעבר לנהר, באחד מהם. עוד פעם אוכל כמובן, אבל עם צ'ופר בסוף – לאגודה יש חבורת רוק. הלהקה היחידה שאני מכיר שתנאי קבלה כוללים פוסט דוקטורט בניהול.

היום השלישי יותר רגוע מבחינת תהליך קבלת החלטות, רק 6 מושבים. אני בוחר בסדנא שכוללת כל מיני שיטות הפעלה שחלקם אני מכיר ומפעיל אבל תמיד נחמד וחשוב ללמוד עוד דברים חדשים.

לפעילות האחרונה, לפני מושב הנעילה של הכנס, אני בוחר במושב מאתגר:

Solving Wicked Innovation Problems: An Example from Porto by Anton Kriz & William Westgate

פורטו בבעיה כלכלית קשה, כמו שאר פורטוגל ואנחנו מתבקשים לעזור לעיר באופן יצירתי כך שתהווה מוקד לכל מיני יזמים בסביבה כדי שיגיעו לעיר. בקיצור תוכנית ומסע פירסום בצידה שאולי גם תתממש אם תמצא חן בעיני העיריה.

מתחלקים לפי השולחנות שאנחנו יושבים סביבם. ועורכים סיעור מוחות. פרופסור יווני שמלמד באנגלי (שמחזיק את הציור) דנית, גרמני, צרפתי... מעורבב. בסוף השעה, כל צוות מציג את הרעיון שלו. כמובן שהצוות שלי זכה, לא מעט בגלל הציור שלי שהציג יפה את הרעיון שלנו. אני מאסקולת הציור הפרימיטיבי. זה היה מאוד פופולרי פעם.

צילום הניצחון,

התלווה בפרס למנצחים - יין פורט משובח בן כמה שנים.

חלק מהצוות כבר לא נשאר לסיום והזמנו עוד אנשים להתחלק איתנו. יין באמת מהמם.

אחרי סיום, כמה סיורים לראות חדשנות בתחומי ייצור שונים. אני בוחר, איך לא, בתעשיית המזון.

יש מכון לחדשנות בחקלאות. מקבלים הרצאה יפה והסברים לגבי התהליכים השונים. אחד החידושים הוא יוגורט ג'וקים. עתיר פרוטאינים וגם טעים מאוד. נתנו לטעום את חומרי הגלם. היוגורט מצוין וגם הג'וקים. אני ממליץ. יכול להיות שיש בעיה של כשרות. אני יודע שארבה זה כשר למהדרין אבל אני לא בקיא בפרטים לגבי שאר החרקים.

חוף Porto

ירדתי מהחשמלית והלכתי לחוף.  הבחור בתמונה עם הקפוצ'ון הצהוב, זה סוכת המציל.

יש חלקים עם חול ויש חלקים עם סלעים.

כדי שנדע ונחכים, יש שלטים לאורך הטיילת שמסבירים את הגיאולוגיה של הסלעים האלה.

טיילת יפה ורחבה. חוץ ממני לעוד כמה היה חשק ללכת לים. כמה עשרות אלפים בסך הכל, חציים הולכים וחציים רצים. מידי פעם כמה רחבות וספסלים להסתכל על הים ולנוח בצל העצים

חול נעים והחוף הצפוני יותר ממש רחב אבל עם רוח צפונית חזקה. אנשים באים לחוף עם מסתורי רוח ולא עם שמשיות. הרבה יותר חשוב.

מעבר לכביש של "רח' הירקון" שלהם, מלונות ובתים פרטיים, שהיפים שבהם נטושים. ראו התייחסות לנושא בפוסט הקודם.

רחוק רחוק רואים מבנה מוזר לבן.

מסתבר שזה טרמינל יפהפה לאוניות של קרוזים, כולל כל המתקנים של נמל/נמל תעופה – בדיקות ביטחוניות, צ'ק אין, וכו'

על הגג אפשר להשתזף כשהארכיטקטורה ממש חכמה ומגינה מהרוח הצפונית ואפשר לצפות לים. התמונה הבאה במיוחד בשביל שרגא, לזכר הימים הטובים באיי יוון.

צהריים כבר לא יהיה יותר היום והבטן מקרקרת. אין תרנגולים אבל שחפים לא חסר.

הם לא פה בגללי ולא שמעו את קריאת התרנגול מהבטן אלא בגלל הריחות האלה:

דגים בכל פינה אבל מה לעשות, אני ודגים לא הולכים ביחד.

אני עובר ל "בן יהודה". אולי שם תהיה מסעדה שלא על טהרת הדגים.

יש!!. אבל יש תור גדול של ממתינים. להמתין זה בניגוד לדת שלי. "לא תחכה" - אחת מעשרת הדיברות, נכון?

רעב מעבר למותר אני נכנס למסעדה "ריקה" לכאורה. כלל ראשון באוכל הוא לא להיכנס למסעדה ריקה, נכון? נכנסתי כי היה שתדלן בחוץ שהצליח לשכנע אותי להיכנס. בכרתים ברחתי מכאלה, אבל זה היה הרבה יותר נחמד מההם. אחרי שתי דקות כשהרמתי את העיניים מהתפריט המסעדה הייתה מלאה עד אפס מקום. האוכל היה מצוין וזיתים מגן עדן.

מסקנה – שאין מסקנות נצחיות. לפעמים צריך לחרוג מהכללים.

Life is Great in Porto

<

יש משהו סימבולי בזה שגיליתי את המשמעות של ראשי התיבות של החברה שייצרה את הסמרטפון שקיבלתי כבר לפני כמעט חמישה חודשים, LG – Life's Great דווקא בפורטו. יש בזה אולי גם התרסה / מחאה על זה שאני מעופף ולעיתים לא שם לב לדברים שנמצאים ממש מתחת לאף.

פורטו היא אחת הערים המושכות שאני מכיר, אולי היפה שבהן. זו הייתה גם דעתו של הסטודנט שעזר לי עם מכונת הכרטיסים במטרו בליסבון.

בכלל, נראה שכאילו חיכו לי. במטרו בליסבון, הקרון חיכה רק לי והתחיל לזוז איך שהתיישבתי. כנ"ל גם הרכבת לפורטו וגם בחשמלית מתחנת הרכבת למרכז העיר. אחרי כ24 שעות בדרכים זו הרגשה ממש טובה.

אמנם שרטטתי על מפה את הדרך הקצרה מהתחנה לחדר ששכרתי ב AirBnB אבל כרגיל, הלכתי בדרך שנראתה לי הכי מעניינת.

שבת, החבר'ה יוצאים לריקודים.

מלויים בנגנים, גם הם בתלבושות מסורתיות, אז שאלך בדרך הקצרה?

הסתבכות קלה כי בעל הבית היה בברצלונה אבל אחרי כמה דקות התמקמתי בחדר, התקלחתי ורציתי לצאת לשוטט בעיר. החלטתי לנוח טיפה ונרדמתי עד מחרת בבוקר.

הגעתי לפורטו בגלל כנס ISPIM (בפוסט הבא) שהתקיים בשרתון. לא בא לי גם לגור שם. גם כי אני שונא מלונות מנוכרים כאלה וגם כי כל ערב היה אירוע אחר בעיר העתיקה, אז העדפתי למצוא מקום במחצית הדרך בין שני המקומות. מניסיון קודם מכנסים כאלה, עם ארוחות ערב ממושכות, כמות האוכל והאלכוהול מצריכים הליכה לפני השינה אבל במידה, לא יותר מידי. מהכנס בפרייבורג (במאה הקודמת) אני לא זוכר כלום חוץ מהשנפס בארוחת הערב וזה שבאוטובוס שהוביל אותנו למסעדה לא היה מזגן ואי אפשר היה אפשר לפתוח חלונות. תנור אמיתי.

חצי שעה הליכה לשרתון מצד אחד וחצי שעה למרכז העתיק מצד השני. ממש אידאלי. זה אפשר לי גם לטייל בדרך לארועים ולראות פורטו אחרת לפני או אחרי שקיעה.

אני גם לא מוצא הצדקה לשלם כל כך הרבה כסף כמו שהם דרשו, גם אם משתתפי הכנס קיבלו הנחות גדולות. סדין נקי, מקלחת חמה ואינטרנט. מה צריך יותר מזה?

בוקר. אני מנצל את ההזדמנות להתוועדות מחודשת עם המצלמה שלי. 3 דקות עם שגיא עזרו לי להתגבר על המתחים בינינו. אנחנו עוד לא חברים טובים אבל המצב משתפר ויש סיכוי שאדע להפעיל אותה בסוף, לשכנע אותה שתעשה מה שאני מבקש. מסתבר שאני צריך לבדוק את התמונות גם על מסכים אחרים. אפרת העירה לי שתמונה מליווינגסטון מאוד כהה ואצלי על המסך זה נראה בסדר. רק כשראיתי את התמונה על מסך של מישהו אחר הבנתי למה היא התכוונה. מקווה שהתמונות פה נראות בסדר אצלכם.

פורטו (ואחר כך גיליתי שזה מנהג ארצי) מתעוררת מאוחר. חשבתי שזה רק בגלל שזה היה יום ראשון אבל התברר שכל יום זה ככה. בהליכות הבוקר לכנס במלון לא ראיתי הרבה אנשים ברחובות. ריח של עיר מתעוררת ומתמתחת. אוהב את זה. כל יום, דרך אחרת אבל בדרך כלל עברתי ליד הכנסייה הזו עם מגדל הפעמונים המודרני. בניין חדש ליד כנסיה מהמאה ה 17. ישן וחדש במעורבב.

ירדתי לעיר העתיקה. באופן כללי אין בפורטו מקומות מישוריים. או שעולים או שיורדים.

אחת מנקודות הציון המרכזיות היא כנסיה צרה מאוד עם מגדל יפה.

במסגרת הנסיונות שלי עם המצלמה צילמתי גם באופציית HDR. זה אמור לפצות על קונטרסטים גדולים מידי בין הצל והשמש שמסתתרת מאחורי המגדל.נו, לא מי יודע מה.

מעבר לכביש פארק יפה ובשוליו שדרת עצים. בין העצים מסתתרים מספר העתקים של הפסל הזה. יפה לצחוק על מישהו שנופל?

בפארק, פינת משחקים מאתגרת. חשוב לאתגר ילדים ולא רק לתת להם להשתעשע. ראיתי פעם סרטון על תינוק שעדיין לא יודע ללכת מטפס על קיר טיפוס שנבנה במיוחד בשבילו. הוא היה נהנה כאן.

על אחת הגבעות המשקיפות על העיר העתיקה, זקנה בוחנת את התיירים שבאים לראות את הנוף.

בדרך כלל אני משתדל לא לצלם תמונות שאפשר למצוא דומות להן באינטרנט אבל על זו לא יכולתי להתאפק

מהגבעה רואים יפה את הבתים על שפת הנחל שחלקם נטושים והשחפים חוגגים עליהם ומשמיעים את המוזיקה שלהם בכל העיר

הגעתי לנהר. סירות תיירים, סירות חתירה, משטרה ימית ... ממש כמו בירקון.

אני מטייל על הגדה הקרובה. שוב חשמלית מחכה רק לי. אז שלא אעלה?

התמונה היא מהזדמנות אחרת, שבה אשה מבוגרת יצאה מהמונית וחסמה את נתיב הנסיעה. חשמלית זה דבר נהדר אבל יש גם חסרונות. לא יכולה לעקוף מחסומים בכביש.

לא ידעתי לאן החשמלית מגיעה, אבל כשהגעתי לנהר (אסטואר בעצם), החלטתי ללכת עד לשפך, לשפת הים. החשמלית תפסה אותי בדרך. מסתבר שלה היה אותו הרעיון בדיוק.

לחוף (מקסים) אקדיש פוסט נפרד (הבא). כמו שכתבתי כבר קודם, גם לכנס (מרתק) אקדיש פוסט משלו.

בחזרה מהחוף כבר הלכתי ברגל לאורך שדרה אין-סופית יפה.

למחרת הכנס, נשארתי עוד חצי יום בפורטו. המטרה העיקרית – השוק. אני תמיד מחפש את השוק דבר ראשון שאני מגיע לעיר חדשה. הפעם זה לא יצא כי השוק רחוק יחסית מהמרכז. בכניסה לשוק, נגן מכונת נגינה שמנגנת לפי החורים שבכרטיסים המשורשרים שבהם חורים כדי להנחות את הכלי איזה צלילים לנגן.

הוא הביא איתו את הבן המקסים שלו.

מהשוק לתחנת הרכבת. בדרך בית יפהפה משנת 1901. למכירה. לא צריך להיות יקר במיוחד. פורטוגל היא מדינה ננטשת. המשבר הכלכלי יצר הרבה בתים כאלה. בדיוק נגמר לי הכסף הקטן ולא קניתי. אבל בשבילי הבעיה היותר גדולה היא לקבל ויזה כי אין לי דרכון אירופי. צריך חצי מיליון ארו בבנק בשביל לקבל ויזת זהב שמאפשרת שהיה במדינה וזה לצערי אין לי.