אחרי יום הקרנבל, החלטתי לעשות סיבוב מודרך באי עם נהג מונית נחמד בשם קן.
לא בטוח שהייתי עושה את זה אלמלא פגשתי את השכן שלי בחדר הסמוך במלון.
הנדרסון הוא כומר אנגליקני מלונדון. מיד שפגשתי אותו ראיתי שהוא בן אדם מיוחד.
גם חשבתי שנחמד יהיה להסתובב עם אנשים בגילי לשם שינוי. אולי מבוגר ממני בשנתייים שלוש. לא בטוח.
הוא סיקרן אותי ואכן לא התאכזבתי.
מסתבר שהוא יליד טרינידד שעבר ללונדון בגיל הנעורים. תואר ראשון גיאוגרפיה, שני מתמטיקה ושלישי בתאולוגיה. היה כומר צבאי בצבא הוד מלכותה כמה שנים, גם בחיל הים וגם בחיל האויר.
לסיבוב הצטרף גם דרו מברבדוס, גם הוא משהו בגילנו, מאוד נחמד.
ישבנו שלושתנו והנהג (אני הלבן היחיד באוטו) והשוונו גידולים, מאכלים ומנהגים מכל מיני מקומות בעולם, בעיקר מהקריביים והסביבה.
דרו ישב וכתב בקפידה את השמות של כל הכפרים בדרך, את מספר התמונה שהוא צילם, לאיזה כיוון של הכביש, ימין או שמאל. עם מפה ביד. היה עסוק כל הזמן.
הנדרסון היה מופתע שאפילו שהוא "מהשכונה" הוא לא הכיר את ההיסטוריה של סתישע, אפילו לא ידע איפה זה למרות שהידע שלו בהיסטוריה רחב מאוד יחסית. אמר שילמד כשיחזור לאנגליה.
הכביש לצפון על החוף המערבי בשיפוצים. המימון והביצוע סיניים. כשהייתי בהודו, קראתי ספר של מלומד הודי שטען שהודו ולא סין תהיה המעצמה הבאה. נראה לי שהוא טעה ובגדול. הסינים כבר השתלטו על אפריקה, יש להם יותר מיד ורגל באמריקה הלטינית ובקריביים ואפילו באוסטרליה הם משתלטים על מכרות הליתיום. כשהעולם יעבור לרכבים חשמליים, נראה לי שיצור הבטריות יהיה בידיים שלהם ויהיה להם כמעט מונופול כמו לסעודים על הנפט.
קן, בן שלושים ומשהו, נהג מאוד זהיר וידע להסביר יפה את כל מה שראינו.
עצרנו לאכול ולשתות בדוכנים שליד בית הספר לרפואה. אותו סיפור כמו סתישע, סייבא וסן מרטין, רק יותר גדול, כ 1000 תלמידים, אם הבנתי נכון.
דרו ואני היינו צריכים להחליף כסף בבנק. נכנסנו לבנק והיה תור ארוך. ראיתי שלא נצא מזה ושאלתי אם יש בנק אחר בסביבה. שלחו אותנו בחזרה ליד בית הספר לרפואה.
הסתבר זה לא בנק רגיל אלא בנק למשכנתאות.
הדרך "הנוחה" להחליף את הכסף זה דרך אחד הלקוחות שישב לפנינו בתור. ז"א, אנחנו נותנים מטבע זר לפקידה שמכניסה אותו למעטפה מיוחדת. הלקוח הולך לכספומט ומושך כסף והפקידה מפקידה בחשבון שלו את מה שהוא נותן לנו. פשוט והגיוני, לא?
אממה, הלקוח לא יכול למשוך את הכל בבת אחת, כי דרו רצה למשוך הרבה כסף. אז מחר דרו יחזור לשם (בקצה השני של האי), יטלפן לבחור ויקבל ממנו את שאר הכסף.
משם המשכנו ל Fort Shirley ליד Cabrits National Park.
קניתי pass לשבוע לכל השמורות ונכנסנו למבצר. קצת היסטוריה של הקריביים למדתי בסתישע אבל יש לי עדיין הרבה חורים בהשכלה.
אם מישהו חושב שאדמירל רודני, שהתעלל בסוחרי ויהודי סתישע, היה הבן זונה היחיד באדמירליות הבריטית אז הוא טועה. כאן הסיפור אחר. האדמירל הפך את החיילים הבריטיים לעבדים באחוזה שלו, לא רק שלא שילם להם אלא אפילו גנב מהם את המשכורת הצבאית. כשהם התנגדו לזה משם מה והתמרדו, דיכאו אותם ביד קשה.
יש מוזאון על הטבע של השמורה וההיסטריה של המבצר.
המבצר משוחזר יפה וביקשתי מהנדרסון לעמוד ליד שלט גדול שמתאר את ההיסטוריה של המבצר.
הארכיטקטורה של המבצר מאוד יפה והנוף הנשקף ממנו על מפרץ הנסיך רופרט מרשים ביופיו.
חדר אבק השריפה הוא משהו שראיתי כבר בסתישע, רק שפה הוא הרבה יותר גדול ומסיבי. הבית שימש לדברים אחרים ושהסבו אותו לתפקיד החדש אטמו את החלונות והצרו את הכניסה כדי שאפשר יהיה להדוף בקלות כל פולש.
עם נטישת המבצר, היער חזר להשתלט על השטח, אותו אפכו לשמורה. אחד העצים בשמורה הוא עץ המנזינילה שקיים גם בסתישע ומקומות אחרים. העץ ממשפחת החלבלוביים ורעיל מאוד. אפשר לקבל כוויות דרגה שניה ממגע עם השרף שלו. הנדרסון אמר שכילד, לימדו אותם לא לעמוד מתחת לעץ כשיורד גשם כדי לא להפגע. לפי השלטים בשמורה אפשר אפילו למות מזה.
משם נסענו לחוף המזרחי.
מפרץ המפסטד הוא אחד מהמפרצים בהם צילמו את סדרת הסרטים של שודדי הקריביים עם ג'וני דפ.
החזרה לחוף המערבי הייתה דרך הטריטריה של הקריבים - התושבים המקוריים של הקריביים. הם לא היו מספיק חזקים ועמידים לעבוד הקשה במטעי הסוכר ולכן הביאו עבדים מאפריקה שצאצאיהם מהווים את רב התושבים באיים.
עצרנו ליד "מאפיה". דרו מסתכל בעיון רב על המטחנה של הקסאבה, כשהנדרסון מספר איך סבתא שלו הייתה מכינה את הלחם. המכונה משייפת את השורש של העץ שגדל בסביבה. הדוושה הארוכה מסובבת את הטבעת שלה זיזים ממתכת. זה עובד, בדקתי.
לאחר מכן מעבירים את שבבי העץ למסננת עשויה רשת עשויה במבוק לניקוז הנוזלים ובסוף אופים את הלחם על הטבון.
הקריבים מזכירים בהופעתם החיצונית את האינדיאנים בארה"ב, שער ארוך, גוון עור חום בהיר ותווים חדים, מיוחדים משלהם.
האידיאנים לא קונים אדמות ויכולים לבנות בתים בטריטריה שלהם היכן שירצו, בכפוף לאישור ראש הכפר. הלוואי שגם אני הייתי יכול לבנות ככה, אמר קן בקנאה. יש לו בת אחת והוא לא עושה עוד אחת מסיבות כלכליות.
עברנו שתי קבוצות שחגגו בריקודים ותופים סביב דמות זכרית (עם איבר זקוף). לאחת מהן הצטרפנו והצטלמנו. אי אפשר היה לתקשר איתם, אז אני לא יודע בדיוק על מה החגיגה ולמה אבל לא קשה לנחש.
הטריטוריה נמצאת גבוה בהרים, מזג אויר קריר במקצת, שרכים ענקיים, ירוק בלי סוף.
לא שבאיזור המלון שלי בעמק רוזו חסר. גם פה יש מים בלי סוף. כל כך שונה מסתישע וסן מרטין.
בין כל הירוק הזה גם כמה פרחים לשם שינוי.
ואפילו שממית שקפצה לביקור.
לא בטוח שהייתי עושה את זה אלמלא פגשתי את השכן שלי בחדר הסמוך במלון.
הנדרסון הוא כומר אנגליקני מלונדון. מיד שפגשתי אותו ראיתי שהוא בן אדם מיוחד.
גם חשבתי שנחמד יהיה להסתובב עם אנשים בגילי לשם שינוי. אולי מבוגר ממני בשנתייים שלוש. לא בטוח.
הוא סיקרן אותי ואכן לא התאכזבתי.
מסתבר שהוא יליד טרינידד שעבר ללונדון בגיל הנעורים. תואר ראשון גיאוגרפיה, שני מתמטיקה ושלישי בתאולוגיה. היה כומר צבאי בצבא הוד מלכותה כמה שנים, גם בחיל הים וגם בחיל האויר.
לסיבוב הצטרף גם דרו מברבדוס, גם הוא משהו בגילנו, מאוד נחמד.
ישבנו שלושתנו והנהג (אני הלבן היחיד באוטו) והשוונו גידולים, מאכלים ומנהגים מכל מיני מקומות בעולם, בעיקר מהקריביים והסביבה.
דרו ישב וכתב בקפידה את השמות של כל הכפרים בדרך, את מספר התמונה שהוא צילם, לאיזה כיוון של הכביש, ימין או שמאל. עם מפה ביד. היה עסוק כל הזמן.
הנדרסון היה מופתע שאפילו שהוא "מהשכונה" הוא לא הכיר את ההיסטוריה של סתישע, אפילו לא ידע איפה זה למרות שהידע שלו בהיסטוריה רחב מאוד יחסית. אמר שילמד כשיחזור לאנגליה.
הכביש לצפון על החוף המערבי בשיפוצים. המימון והביצוע סיניים. כשהייתי בהודו, קראתי ספר של מלומד הודי שטען שהודו ולא סין תהיה המעצמה הבאה. נראה לי שהוא טעה ובגדול. הסינים כבר השתלטו על אפריקה, יש להם יותר מיד ורגל באמריקה הלטינית ובקריביים ואפילו באוסטרליה הם משתלטים על מכרות הליתיום. כשהעולם יעבור לרכבים חשמליים, נראה לי שיצור הבטריות יהיה בידיים שלהם ויהיה להם כמעט מונופול כמו לסעודים על הנפט.
קן, בן שלושים ומשהו, נהג מאוד זהיר וידע להסביר יפה את כל מה שראינו.
עצרנו לאכול ולשתות בדוכנים שליד בית הספר לרפואה. אותו סיפור כמו סתישע, סייבא וסן מרטין, רק יותר גדול, כ 1000 תלמידים, אם הבנתי נכון.
דרו ואני היינו צריכים להחליף כסף בבנק. נכנסנו לבנק והיה תור ארוך. ראיתי שלא נצא מזה ושאלתי אם יש בנק אחר בסביבה. שלחו אותנו בחזרה ליד בית הספר לרפואה.
הסתבר זה לא בנק רגיל אלא בנק למשכנתאות.
הדרך "הנוחה" להחליף את הכסף זה דרך אחד הלקוחות שישב לפנינו בתור. ז"א, אנחנו נותנים מטבע זר לפקידה שמכניסה אותו למעטפה מיוחדת. הלקוח הולך לכספומט ומושך כסף והפקידה מפקידה בחשבון שלו את מה שהוא נותן לנו. פשוט והגיוני, לא?
אממה, הלקוח לא יכול למשוך את הכל בבת אחת, כי דרו רצה למשוך הרבה כסף. אז מחר דרו יחזור לשם (בקצה השני של האי), יטלפן לבחור ויקבל ממנו את שאר הכסף.
משם המשכנו ל Fort Shirley ליד Cabrits National Park.
קניתי pass לשבוע לכל השמורות ונכנסנו למבצר. קצת היסטוריה של הקריביים למדתי בסתישע אבל יש לי עדיין הרבה חורים בהשכלה.
אם מישהו חושב שאדמירל רודני, שהתעלל בסוחרי ויהודי סתישע, היה הבן זונה היחיד באדמירליות הבריטית אז הוא טועה. כאן הסיפור אחר. האדמירל הפך את החיילים הבריטיים לעבדים באחוזה שלו, לא רק שלא שילם להם אלא אפילו גנב מהם את המשכורת הצבאית. כשהם התנגדו לזה משם מה והתמרדו, דיכאו אותם ביד קשה.
יש מוזאון על הטבע של השמורה וההיסטריה של המבצר.
הארכיטקטורה של המבצר מאוד יפה והנוף הנשקף ממנו על מפרץ הנסיך רופרט מרשים ביופיו.
משם נסענו לחוף המזרחי.
לאחר מכן מעבירים את שבבי העץ למסננת עשויה רשת עשויה במבוק לניקוז הנוזלים ובסוף אופים את הלחם על הטבון.
הקריבים מזכירים בהופעתם החיצונית את האינדיאנים בארה"ב, שער ארוך, גוון עור חום בהיר ותווים חדים, מיוחדים משלהם.
האידיאנים לא קונים אדמות ויכולים לבנות בתים בטריטריה שלהם היכן שירצו, בכפוף לאישור ראש הכפר. הלוואי שגם אני הייתי יכול לבנות ככה, אמר קן בקנאה. יש לו בת אחת והוא לא עושה עוד אחת מסיבות כלכליות.
עברנו שתי קבוצות שחגגו בריקודים ותופים סביב דמות זכרית (עם איבר זקוף). לאחת מהן הצטרפנו והצטלמנו. אי אפשר היה לתקשר איתם, אז אני לא יודע בדיוק על מה החגיגה ולמה אבל לא קשה לנחש.
הטריטוריה נמצאת גבוה בהרים, מזג אויר קריר במקצת, שרכים ענקיים, ירוק בלי סוף.
לא שבאיזור המלון שלי בעמק רוזו חסר. גם פה יש מים בלי סוף. כל כך שונה מסתישע וסן מרטין.
בין כל הירוק הזה גם כמה פרחים לשם שינוי.
ואפילו שממית שקפצה לביקור.
