ממצאים ארכיאולוגיים

מישל היא אחת מהמתנדבות החדשות, למעשה הוותיקה שביניהן, כבר כמה שבועות באי.
בתמונה אפשר לראות שהתאורה במבנה שלנו היא לא משהו וכדי לראות יותר טוב את השרטוט שלה היא השתמשה בפנס ראש.

שני ממצאים שסיפרתי עליהם כבר בפוסט קודם, עברו את שלב השטיפה ואפשר לראות את ראש הבובה והכפתור של החייל האנגלי ואפילו לדעת ממתי זה, לפי הכפתור.

עוד משהו שלמדתי כאן באי - מה המקור של צורת העמודים האלו (יש גם בארץ כאלה), אלו עם "התפוח" למעלה,  ששומרים על הבית כדי השמכונית (או כרכרה) לא תפגע בו:

 מסתבר שהשתמשו בתותחים ישנים בשימוש משני, כאן בתמונה כחלק מקיר, אבל יש גם תמונות מתחילת המאה העשרים ובהם רואים את התותח עומד ממש בפינת הרחוב לשמור על הבית מנהגים פזיזים ש"חותכים" את הסיבוב.

לפני שבוע הגיע לכאן אחד מהתושבים ומראה לנו מטבע שלטענתו הוא מצא במגרש של סבתא שלו.
סטף חשב שזו מטבע יוונית ואני אמרתי שזה נראה לי רומי אבל הראש מזכיר לי דווקא את המלכה ההולנדית, יותר הגיוני.

צילמתי את המטבע וסטף שלח את זה לפרופסור שלו באוסטרליה. תוך כמה שעות קיבלנו זיהוי וודאי - מטבע מהמאה השלישית לספירה של האלה קונקורדיה (הגרסא הרומאית של הרמוניה היוונית).
מה עושה מטבע כזו פה על האי?
המגרש שעליו נמצאה המטבע היה שייך במאה השבע עשרה למישהו שגם הייתה לו אחוזה באי (plantation בלשון המקומית) בשם קונקורדיה. מי יודע, אולי זו הייתה ההשראה שלו לבחירת השם של האחוזה?
 

דוד חיים חזקיה דה לאו

בן שנתיים, 8 חודשים ו 26 ימים היה במותו. את השם חיים בטח הוסיפו לו בנסיון להשאירו בחיים כמקובל עד לא כל כך מזמן. אצל סבא שלי זה הצליח.

החלטתי, לפני הנסיעה שלי, לעבור ולתעד את בית הקברות היהודי בתמונות צבעוניות חדשות, ולתרגם את הכתובות העבריות על המצבות לאנגלית. גרנט אמר לי שלא נעשתה עבודה כזו קודם. מסתבר שהוא טעה ועשו את זה לפחות פעמיים, אבל את זה גיליתי רק מאוחר יותר בעזרתה של Laura Leibman מארה"ב איתה הייתי בקשר דרך הבלוג שלה.

כבר מהתחלת העבודה ובעצם עוד לפני זה, קבר אחד גרם לי לדמוע כל פעם שחשבתי עליו (כולל עכשיו שאני כותב את המילים האלה).

המצבה משיש מיובא כנראה מאמשטרדם על בסיס של אבני בזלת מקומיות.

רב המצבות דווקא מבזלת (לא מקומית,  כי האבן פה לא מתאימה) אבל יש עוד אחת משיש ואחת מצפחה).
כדי שהטקסטים יראו טוב בצילום, עברתי בחלק מהמקרים על הכתוב במצבות הבזלת בגיר צהוב וגם עשיתי נגטיבים של התמונות וככה זה יצא יותר ברור. על המצבה הזו לא הרגשתי בנוח לעבוד.
יש רק מצבה אחת נוספת עם חריתה של אדם תוקע בשופר, המצבה של אחד מראשי הקהילה, פנחס משה בר יהודה שהיה ידוע בשם Salomon Levy. הסיפור של השמות הכפולים מאוד מעניין. לאנוסים וליהודים סתם היו בדרך כלל שמות כפולים כדי לבלבל את האוייב. קראתי על מישהו ששאל ילד (לא פה, בקורסאו) איך קוראים לו והילד שאל בחזרה - "השם שכולם משמשים בו או השם הסודי שלי?". גם לא הקפידו על הכתיב של השמות. יש פה כמה מצבות של משפחה בשם Hoheb. איזה שם יהודי זה? מוזר, לא? מישהו הציע שבספרדית לא מבטאים את ה H ואם נשאיר את ההברות בלבד נקבל "אואב" או "אוהב" וזה מתקשר לי גם לשם דה לאו, אבל את זה אני משאיר לסוף.

חוקרים גם הציעו שמשפחת דה לאו היו אנוסים שחזרו ליהדות, בגלל הדמויות שעל המצבה של דוד חזקיה, הרי לא מקובל לעשות פסל ותמונה ובטח לא על מצבות של קברים.
הסימליות של התמונה התחתונה עוד לא ברורה לי - ילד מחזיק כלוב של ציפור שיר ולידו עץ (החיים?).

ומעל זה עץ החיים שנגדע ע"י גרזן האלוהים.

לגבי שם המשפחה, נראה לי שמסלול ההתפתחות מתחיל מהשם - די לאון, כמו שיש על המצבה של חנה די ליאון (כלומר, באה מאיזור ליאון שבין ספרד ובפורטוגל) שהייתה "רופאה בקיאה ומילדת מומחית ויהללו בשערים מעשיה" שנפטרה  ב- "ז פבריירו משנת אתשפג לחשבון הנוצרים". יש עוד "בחור נחמד חיים די ליאון" שקבור כאן ובאנגלית השם נכתב DE LEON.
על המצבה של דוד חיים חזקיה שם המשפחה מופיע גם בכיתוב הפורטוגזי DE LEAO וגם בכיתוב אנגלי DE LION וקל לראות איך כתיב כזה יכול להשתבש הלאה ל"דה - אריה" בכתיב ההולנדי שלו - Leeuw.

מכירת חיסול של בעלי חיים

בעוד שבועיים אני עוזב את האי ומתחיל טיול של שלושה וחצי שבועות - מסתישע לסן מרטין. משם לדומיניקה. מדומיניקה למונטסרט, ובחזרה לסן מרטין על מנת להמריא לפריז.
אני צריך להתחיל להזדרז עם הפוסטים שלי כי הצטברו אצלי לא מעט תמונות שאני רוצה להעלות לבלוג ואני לא רוצה להיות בפיגור כי אני בטוח שבטיול יהיו לי הרבה תמונות חדשות.

אז הפעם בחרתי נושא - בעלי חיים.
נתחיל בחצר שלנו.
החיה הכי חביבה היא השממית. אני מזמין אותה להכנס הביתה כדי שתואכל את היתושים. יש לנו מכה של יתושים מעצבנים. לא העוקצנים כמו שהיו לי פה באוקטובר אבל מעצבנים את העיניים בכל זאת.
בכל בית יש מאגר מים, ולמאגרים  מוסיפים דגיגי גופי כדי שיואכלו את הזחלים של היתושים. אחר כך המים עוברים במסננים ככה שהדגיגים לא ממש מגיעים לברזים.

עוד בעל חיים חביב הוא העכביש שגדל על הגוייבה בכניסה לבית. יש לנו שני עלי גוייבה בשני טעמים שונים. העכביש גדל לו על הגוייבה שבכניסה, משם אני תמיד מסתכל על השקיעה ותמיד מקסים לראות את הצורה המדהימה של קורי העכביש.

שכחתי איך קוראים לפרי הזה אבל לפני שהספקתי לאכול אותו, באו כמה עטלפים וחיסלו אותו. כל עטלף בא, לקח ביס, והמשיך הלאה כדי שגם החבר שלו יוכל לאכול. איזו התחשבות!

ונעבור ללוע הר הגעש. בדרך לשם רואים הרבה סרטנים נזירים, אבל להם הקדשתי כבר פעם פוסט שלם אז לא אחזור על הפרטים והתמונות.
עוד בעל חיים מאוד נפוץ הוא הנחש שתמונה שלו שסטף צילם מצורפת כאן בהמשך. הנחשים לא ארסיים אבל בדרך כלל די קשה לצלם אותם, הם בורחים די מהר, הצבע שלהם דומה לרקע וכו'.

בדרך למטה, ראיתי גם קן שלעבר של צרעות. יכולת הבניה שלהן מרשים. בדרך כלל אנחנו חושבים רק על דבורים אבל גם הצרעות בנאיות לא רעות בכלל.

עוד חרק שיודע ללבנות קינים הם הטרמיטים. היה לי קצה לצלם אותם. אני לא אוהב לצלם עם פלש אבל בלי חצובה בחושך של היער הטרופי אי אפשר לצלם כלום.

ומהלוע לשפת הים.
מועדון הצלילה "מגדל" לטאות "אוזן אדומה" - הם מאכילים אותן בשאריות עוף ואם לא נזהרים הלטאות קופצות ולוקחות לבד, גם אם אין לך משהו לתת להם ביד - נשיכה לא נעימה בכלל.

אם הגענו עד שפת הים אז התמונות הבאות הן מההפלגה לסנט קיטס, למרות שאפשר לראות מחזות כאלה גם אצלנו.
ראשית הפליקנים על שובר הגלים.

ובשמיים ממעל ציפור שניראת כמו דינוזאור קדום מהסרטים.

זו הפריגטה, שעל שמה נקראת הפריגטה. סטף טוען שמבטאים את השם פרידזית, בשני חיריקים. שיהיה.

ולסיום עוד תמונה חביבה. סיפרתי כבר את הסיפור על ההפלגה בחזרה מסנט קיטס. סף שלחה לי את התמונה היום ומסתבר שככה נראתי. שערות כחולות או לא, העיקר שהראש נשאר יבש.

צלילה בסתישע - סיכום מצב

היום סיימתי את ה"דיל" של הצלילות שלי בסתישע. אני עם 60 צלילות ב"לוג בוק", 41 מתוכן כאן על האי.
כיאה לסיום כזה, הצלילה היום הייתה יחסית רחוקה ממרכז הצלילה (3 במפה כאן למטה) באתר המכונה "אקווריום", לא רחוק מהמקום המצויין במספר 28. לא שזה היה מתוכנן, אבל יצא ככה. מזמן רציתי לצלול באתר הזה אבל אין שם עגינה קבועה וצריך להשתמש בעוגן של הסירה, ומפליגים לשם רק שהים ממש שקט כי אחרת אי אפשר לראות שם הרבה.
האתר יפהפה, בנוי ממקבץ של סלעים עם המון אלמוגים עליהם, דגים כמובן ותמנונים.

נראה לי שזו פרידה מ- Golden Rock Diving Center שכבר כתבתי עליו בפוסטים קודמים:

מהסירות,

ומהמזח, עליו הסירות יכלו להקשר כאשר הים לא היה גבוה מידי.

 אני מתלבט אם להמשיך את הלימודים ל Dive Master. אני לא מתכוון לעבוד בזה, ומלכתחילה החלטתי לקחת את הקורס רק כדי ללמוד עוד על צלילה על מגוון המקצועות שקשורים אליה - פיזיקה, פיזיולוגיה, טכניקה וטכנולוגיה של צלילה וכו'. את החלק המעשי כמעט גמרתי ויש לי עוד בחינה ארוכה ומיגעת (משהו כמו 340 שאלות) שצריך ללמוד אליה לבד מהספר. לא כל כך בא לי להתאמץ בשבילה. אני לא כל כך רואה את הטעם בזה.
תלוי בתוכניות ההמשך שלי באי. את עבודת המיפוי הממוחשב כמעט גמרתי ונראה אם אוכל לעבוד עוד קצת בארכיאולוגיה לפני שאצא לטיול קצר של משהו כמו 3 שבועות לפני הטיסה בחזרה.

בית הקברות היהודי

גיי לקחה אותי במיוחד לראות אותו כבר לפני כמה חודשים, כשהגעתי לכאן, אבל לא יצא לי לכתוב עליו עד עכשיו.

הוא נמצא ליד בית הקברות הנוצרי הישן, במעלה העיר העליונה, שם התנשאה גם כנסיה רפורמיססטית מעל העיר.
יש איזה רב שניסה זיהה את המקווה באיזה אמבטיה ליד בית הקברות ובסוף הוכח שזה היה אלמנט בתהליך בישול הסוכר. נו באמת, מקווה ליד בית הקברות? אם הוא רב אז אני צנצנת. בסוף מצאו את המקווה ליד בית הכנסת, מקום הגיוני הרבה יותר.
ביום ראשון גיי הייתה עסוק ולא יכלה להתפנות להדריך רופא יהודי מברזיל. היא בקשה ממני להדריך אותו בכל הנקודות שהיו לו ברשימה שלו שלא נכללו בסיור הרגיל שלה.

לואיס קורבל הוא אורטופד צבאי שמשרת בצבא הברזילאי בבסיס של האו"ם בהייטי כבר כמעט שנה. עוד מעט הוא חוזר הביתה לעיר קטנה לא רחוק מהריו דה ז'נרו. הוא משרת בתנאים מאוד קשים. כמעט לא יוצאים מהבסיס, וכשיוצאים זה עם כפל"ד ושכפ"צ.
הוא הגיע ליום אחד. טיסה בבוקר וחזרה בערב. הכין רשימה מסודרת של כל המקומות שהוא רצה לראות. בית הקברות היה אחד מהאתרים ברשימה שלו.

לתאריך 1739 שעל השער אין משמעות מיוחדת. אולי התאריך של הקמת השער הזה. בית הקברות היה כבר קודם. בית הקברות מגודר וסגור. בניגוד לבית הקברות הנוצרי שלידו, הפרות לא יכולות להכנס והשנה לא גזמו אחרי הגשמים הגדולים. העשב מכסה את הקברים כמעט לגמרי.

המבנה שמאחורי בית הקברות הוא מחסן ישן  ומכוער שמיועד להריסה אבל כמו כל דבר באי, זה יקרה פעם, לא ברור מתי.
הסיפורים על המצבות מאוד מעניינים. הכתובות בעברית, אנגלית, ספרדית ופורטוגזית. יש יותר ממצבה אחת של משפחת דה ליאון, שאולי הפכו לדה לאו בהטייה הולנדית ברבות הימים?
ילד מסכן שספרו את ימיו ולעומתו אחות זקנה בת 86 שהייתה נערצת על כולם (לפחות לפי הכתוב על המצבה). חלק מהמצבות משיש שהביאו מאירופה, חלק מבזלת אבל באופן כללי מצבם של הקברים רע, מתפוררים ומתמוטטים.

ולבסוף הכניסה האחורית (או הראשית, לא יודע) כדי שלא נחזור באותה דרך בה הגענו.

היה צריך לתעד את הקברים. אולי אעשה את זה באיזה סוף שבוע, אם באמת אין תיעוד קיים. אני צריך לבדוק.

בלוע הר הגעש

ה Quill הוא הר געש שנראה כמו כל הרי הגעש שילדים מציירים - חרוט קטום, עם חור עגול כמעט מושלם. מתנדבי STENAPA סידרו את הירידה ללוע שנסחפה בגשמי הזעף של ספטמבר - אוקטובר וגרנט לקח אותנו לטיול קצר בלוע.
הלוע מוגדר כיער גשם, למרות שהוא לא ממש כזה, אבל יחסית יש שם לחות גבוהה מאוד.

כתבתי גרנט לקח אותנו, כי נוספה לחבורה מתנדבת נוספת, Michelle , שהבלוג שלה בהחלט שווה קריאה.

היא גם צילמה את שתי התמונות הבאות. מסתבר שבתקופה מסויימת עבדים גרו בלוע.

וכשהם מתו, קברו אותם במקום. היה מקובל באותה תקופה גם לשים בקבוק על הקבר וגם שבר של בקבוק כזה מצאנו.

כנראה שהם גידלו שם קקאו.

למרות שזה לא יער גשם של ממש, העננים שמטפסים על ההר וכשמגיעים ל"אין פסגה", לשפת הלוע, הם יורדים למטה והלחות גורמת למטפסים ושורשי אויר לגדול בצורות היצרתיות של הטבע.

לחדש ימינו כקדם - אני חופר חפירה ארכיאולוגית בסתישע

מזמן, במאה הקודמת, למדתי  ארכיאולוגיה, גם סיימתי ב.א. במקצוע הזה (וגיאוגרפיה - דו חוגי), וחפרתי בחפירות בבאר שבע, אפק, תל דלית, עזבת צרטה. עשיתי בדיקות גיאופיסיות בכמה אתרים וצללתי לפני שנתים שלוש צלילות מדרום לתל דור ופיניתי חול שחזר וכיסה את הספינה הטרופה כל פעם.

שום דבר מכל זה לא מזכיר את החפירות האריכיאולוגיות כאן באי.

שמחתי מאוד לצאת מהמשרד ולהשתתף בפועל בחפירות בשטח.
זו הסיבה שהגעתי לאי, בתקווה שאחפור יום אחד באתר של תרבות האולמק במקסיקו.
שיטות החפירה מאוד שונות ולעומת החפירות ההמוניות שאנחנו רגילים בהם, פה הכל עובד בקטן.
כבר כתבתי שיש פה 8 מיטות למתנדבים ומתמחים (זה התקן שאני יושב עליו עכשיו), זה הכל.
לפעמים מגיעים עוד כמה שישנים גם במקומות אחרים.

יום החפירה בשטח מתחיל ב 9 ומסתיים ב 12 ונראה ככה (בציור שציירה Trudy אחת המתנדבות) אתמול.

אנחנו חופרים בנין של חווה חקלאית, אחת מיני רבות שהיו כאן על האי. החפירה מנסה לתארך את מבנה התנורים שהיו צמודים למבנה העיקרי אבל נבנו (לפחות אחד מהשניים) מאוחר יותר.

למי שלא מזהה - זה אני בחולצה השחורה. הכובעים הקשים לא קשורים לארכיאולוגיה. אנחנו עובדים בתוך השטח המגודר של הטרמינל (זו חפירת הצלה) וחוקי המפעל אומרים שכל מי שנכנס לתוך המתחם חייב בכובע מסיבות בטיחותיות. עובדים בכלים קטנים בדרך כלל. השכבות דקות, האדמה קשה ואנחנו מחפשים את התוכן של חפירת היסוד כדי לתארך .
יש מאות ממצאים. כשגרנט, המנהל הארכיאולוגי דיבר על כך שיש כמליון ממצאים מהחפירות באי לא הבנתי על מה הוא מדבר. נראה לי לא סביר. מסתבר שממצא פה זה כל חתיכה קטנה, שברון של כלי.

הארכיאולוגיה מאוד מעניינת, די זלזלתי בזה בהתחלה, חומר "מודרני" מאות 17 עד 20 ועוד אחרי הספירה, אבל מהר מאוד נדבקתי בהתלהבות של כולם. יש פה קרמיקה מכל העולם, מחומר מקומי פרה-קולומביאני עד לפורצלן סיני.
למדתי על זה שהוצאת ידע מסין על ייצור פורצלן היה כרוכה בסכנת מוות, איך שהארופאים ניסו לחקות את הסינים ואפילו חזרו ליצר פורצלן אנגלי בסין כבר בזמנים עברו - Made in China זה לא משהו חדש.
מתעדים פה כל שבר זכוכית ויש בזה הרבה טעם. למדתי הרבה על המסחר בתקופות האלה ובסך הכל זה מרתק. סתישע הייתה פעם מרכז העולם, מספר הספינות שעגנו פה בשנה היה בסדר גודל כמעט יותר גדול מהנמלים הכי גדולים האירופה או ארה"ב. התושבים טבעו בכסף (סוחרים בנמל חופשי - דיוטי פרי).
יש פה אפילו בקבוקים של מים מינרליים שהגיעו מאירופה לפני משהו כמו 200 שנה. תחשבו על זה, בקבוקי קרמיקה בספינות מפרשים.
המתנדבים הפעם היו אנשים מבוגרים ממני ואני עבדתי על הנפה עבור כולם. מידי פעם עזרו לי גם אחרים.

מצאתי, בין היתר, כפתור של חייל בריטי מחיל התותחנים ובובת חרסינה, שניהם מהתקופה שהבריטים כבשו ובזזו את האי בתגובה לתמיכת התושבים במרד של הקולוניות האמריקאיות.
הממצאים מחכים לשטיפה. כשיהיו לי תמונות אעלה אותם.