בליל
ירח מלא, אחרי
ארוחת ערב, יצאנו
לגדיד (קטיף
תמרים). זהו
עיסוק מרכזי בחיי הקיבוץ וההתרגשות סביבו
גדולה.
עובדים
בלילה כשהטמפרטורות קצת יותר נמוכות כדי
שהתמרים לא יהיו קווץ' כשהם
נופלים מהעץ. המטע
נמצא בעמק, סמוך
ממש לכביש הערבה, כ
12 ק"מ
מהקיבוץ.
כמו
שאפשר לראות בתמונה, התמרים
מבשילים בזמנים שונים, כך
שצריך לעבוד על עץ כמה פעמים לפני שקוטפים
את הכל.
את
הקטיף מבצעת המנערת – מכונה דמויית
רובוטריק, שמחבקת
את העץ, מנערת
אותו ואוספת את התמרים שנפלו.
יש
לה 3 מפעילים
– המנער שמניע את המפלצת, ושני
אוספים שיושבים על כל "יד"
של המנערת.
הם אוספים את התמרים
שנופלים מהעץ לשמלות שאוספות את הפרי אל
מסוע שנמצא בכל "יד",
אל ארגזים אותם הם
מעבירים לעגלת המיון.
ברגע
הראשון זה די מגניב לעבוד בגובה הזה אבל
בעגלה יותר נחמד כי יש יותר אקשן.
לפעמים מסיימים את
המיון של המנה הקודמת לפי שהמנערת מגיעה
ונשאר קצת זמן לפטפט.
הרובוטריק
מתכופף כדי לשפוך את התכולה שלו לעגלה.
מהמשטחים צהובים
והמחוררים שבתמונה, גולשות
להן חמישיות של ארגזים אותם ממינים לתמרים
מוכנים לאכילה ולכאלה שצריך לחכות קצת
כי הם עדיין צהובים ברובם.
בשתיים
בלילה, הפסקה.
כמו בכל הזדמנות
בנאות סמדר, עוד
פעם אוכלים. לקפה
ולתה שהוכנו על המדורה היה אותו טעם.
נראה לי ככה.
אני הרחתי את
הקומקומים וזה הספיק לי אבל האחרים אישרו
את הניחוש שלי. הסתפקתי
ברימון, הרבה
מים ולחם. לפני
שיצאנו, הספקתי
לעבור דרך המטבח ולהחרים לחם שיצא ישר
מהתנור. אין
כמו לחם טרי !!! אין
עוגה שתשווה לו. ועל
הלחם הספציפי הזה כבר השתפכתי,
עד כמה שאני זוכר,
בפוסט קודם או
שניים.
מעגלת
המיון מערימים את ארגזי התמרים במשטחים
מוכנים להסעה לבית הקירור. המג'הול
הוא הפרי הכי נחשב אבל לי הוא בשרני ומתוק
מידי, בדיוק
מה שאוהבים בדרך כלל ולכן הוא יותר יקר
בשוק. זה
לא אומר שלא ביצעתי בקרת איכות לפרי כל
כמה דקות.
חזרנו
ב5 בבוקר. לא
הייתי עייף בכלל. בסידור
העבודה היינו כתובים במשבצת של "נחים
מהלילה". איזה
כייף.
