Nanjing & Suzhou

שוב רכבת. טיסות לא בא לי. שכחתי לכתוב בקשר לאיחור בטיסה – הכרוז בשדה התעופה בגווילין הודיעה על האיחור באופן די משעשע. באנגלית זה נשמע ככה: "הטיסה מתעכבת. אנחנו מאוד מאוד מצטערים. אלו החיים (ז"א - מה לעשות). העיכוב בגלל עומס תנועה. תנוחו בבקשה ליד שער מספר שש".

הרכבות לעומת זאת מדייקות על השניה. הלוואי עלינו. לתשומת לב האדון ישראל כץ.

נאנג'ינג היא הבירה הדרומית בניגוד לבייג'ינג שהיא הצפונית. היו עוד כמה בירות בכל מיני מקומות בתקופות השונות. עיר מבוצרת יפה ואני ממוקם במרכז התיירותי באכסניית נוער ליד המקדש של קונפוציוס.  נחל יפה עובר בעיר ועם כל הצעצותיות של הסינים הרבה פנסים סיניים, הכל באדום כמובן, אולם הבחינות המסורתי ומיליוני מטיילים סינים.

יש בעיר ספרייה עירונית מדהימה. פינות קריאה ואפילו פינה לילדים. כשנכנסתי לבניין, צעירה מקומית באה עם כרית. די התפלאתי כי זה לא בדיוק המקום המתאים לשינה, אבל השולחנות מסורתיים ויושבים על הרצפה, אז כרית בהחלט יכולה לעזור.

יש לי תיאוריה לגבי המקור של האמרה "כל הסינים נראים אותו הדבר". הרי ראינו שלמרות זאת, באתר של חיילי הטרה קוטה בשי-אן, כל פרצוף הוא אחר.  אבל בין כל קבוצות הסינים, הרבה פרצופים חוזרים על עצמם, כמעט עותק זהה וראיתי גם פרצופים שמאוד הזכירו לי אנשים מבית הספר ביאנגשואו. רק כשהתקרבתי כדי להגיד להם שלום התברר לי שהם דומים מאוד אבל זה לא הם.

אז ברור שכל המיעוטים בעלי פרצוף משלהם, אבל במספרים כאלה גדולים, כמה אפשר לשחק עם הפרמטרים שבונים את הפרצוף. חייבים להיות כאלה שיהיו דומים אחד לשני.

מרכז העניין מבחינתי הוא ההר הסגול. איזור יפהפה, מחוץ לחומה של העיר, פארק עצום עם כל מיני אטרקציות.

מצפה כוכבים עתיק, גן בוטני, קברי שושלת מינג ומוזולאום של אחד מאבות הקומוניזם. כל דבר כזה מוקף בגנים אין סופיים.

מנאנג'ינג לסוג'ו.

רק כשהתארגנתי לתזוזה שמתי לב שהחדר שהזמנתי הוא רק לתושבים מקומיים ונאלצתי לבטל את ההזמנה והזמנתי מקום אחר. רשמית הייתי אמור לשלם בכל זאת כי נזכרתי מאוחר מידי אבל כנראה שלא אשלם בסופו של דבר.

הבנתי שהיום הולך להיות עקום ואכן גם טעיתי בתחנת הרכבת התחתית ונאלצתי לצאת ולהיכנס שוב כי לא שילמתי מספיק לכרטיס. זה היה הפתרון הכי פשוט בלי להסתבך עם הסברים מיותרים. אז הפסדתי חצי שקל. לא נורא.

אומרים שצרות באות בשלשות, אז כשהגעתי למלון הודיעו לי שלמרות שיש לי אישור להזמנה, אין חדרים. מיד הזמנתי מקום שלישי אבל החלטתי שאני לא רוצה להגיע לשם סתם ככה כי זה בקצה השני של העיר. החלטתי להתקשר קודם לוודא שהכל בסדר. כיוון שנגמרה לי הסוללה בפלאפון, נכנסתי לאכסניית נוער סמוכה שידעתי שהיא מלאה אבל ביקשתי להטעין וגם התקשרתי למקום (השלישי) שגם שם היה לי אישור קבלה. הסתבר שהם בכלל סגורים מזמן ולא טרחו לעדכן את האתר דרכו הזמנתי את החדר.

בקבלה, מאוד עזרו לי ומצאו לי מקום חליפי (רביעי) רק שהוא לא במרכז העניינים. לא נורא. רבע שעה הליכה.

סוג'ו היא וונציה של סין, עם גונדולות  ותעלות, אבל פחות מסריחות מאלו שבאיטליה. יכול להיות בגלל מזג האוויר . כשעזבתי את נאנג'ינג החורף חזר אחרי כמה ימים של קיץ. ממש לא יפה מצידם.

התפוסה מלאה במרכז העיר כי יש חגיגה של יום המתים, שבו, כמו בכל העולם, מנקים את הקברים וכו'.

בגלל החופש, יש המון המון מטיילים, כמובן שכרגיל רובם בקבוצות ואפשר לראות את הדגלים של המדריכים בכל פינה.

יש בעיר 4 גנים בהם ישבו כל מיני חשובניקים וכתבו שירה. הלכתי רק לאחד מהם. ביחד עם מיליוני הסינים.

ליד התעלה העיקרית, הרבה צילומי חתן-כלה, חלקם בבגדים מסורתיים וחלקם בבגדים "רגילים" כמו שאצלנו.

הרבה חניות למזכרות ודוכני מזון וכל הסוגים. כולל משהו כמו פיתה עיראקית ממולאת בכל מיני דברים. פסח, ואני מתגעגע למצות, אבל אין.

אני כבר בשנחאי. לא, לא הגעתי בסירה, למרות שהרעיון עלה לי בראש.