יום שני, 3 באפריל 2017

ביי ביי לוסקה

אני כבר יותר מחודש בקיגלי, רואנדה והגיע הזמן לסכם את השנה פלוס שהייתי בזמביה.
בחודשים האחרונים הלכתי ברגל לעבודה הלוך וחזור. 5.8 ק"מ כל כיוון. מדיטציה נהדרת, חוץ מאותה פעם שלא הסתכלתי לאן שאני הולך והשתטחתי על הרצפה של תחנת הדלק.  

בגשמים, המגרש בתמונה הבאה היה בוצי לחלוטין, דבר שעזר לתלמידי הנהיגה לתרגל נסיעה אמיתית בשטח. חיוני במדינה שבחלק ניכר מהכבישים יש בורות יותר מאספלט, אם יש אספלט בכלל. בסך הכל, כל נושא הנהיגה די מצחיק. לא אתגעגע לשוטרים הרעבים בשבת בבוקר שעוצרים אנשים כדי לנער מהם קצת כסף. סטיב, בעל הבית שלי נתן שוחד 50 קווצה לשוטר אבל אמר לו שאין לו כסף לדלק להגיע הביתה אז השוטר נתן לו עודף. הבאמפרים גבוהים ולא מסומנים ואם לא שמים לב קופצים כמו שצריך. לזכותם יאמר שהם מאוד מתחשבים (בנהגים אחרים, להולכי רגל אין זכויות אבל רואים אותם, לא כמו באקואדור שם הם לא קיימים מבחינת הנהג). כשמאיטים, מסמנים עם פנסי האזהרה המהבהבים, בעיקר כשנותנים באופן חריג להולכי רגל לעבור. 



החיים מחוץ לעבודה התחלקו, כמו כל דבר, לשלושה חלקים: בדרך למסעדה, במסעדה ובדרך חזרה מהמסעדה. השותף שלי לבית בחור רציני. לפני כל ארוחה, בדק ב Tripadvisor לאן הולכים והתמיד לחפש כל פעם מקום אחר.



ב- Horse Shoe, אחת ממסעדות הבשרים היותר טובות, אולי הטובה שבהן, היו פותחני בקבוקים יצירתיים במיוחד.



כשרק הגעתי ללוסקה, הספקתי לשתות בירה שנקראה Mossi Gold. נראה לי שמזגגה דרום אפריקאית קנתה את המזגגה הזמבית וסגרה את קו היצור של הבירה המצויינת הזו. נאלצתי להסתפק ב Castle. לא נורא, גם זו בירה מצויינת.



אחרי הטיול עם המכונית לצ'ירונדו לא סמכתי על המכונית ולא נסענו רחוק בסופי שבוע.



באחת הפעמים לפני ארוחת הצהרים בשבת, ביקרנו בשמורה קטנטונת במרחק לא גדול מהעיר.קרנף מסכן אחד סגור במכלאה, שמוציאים למרעה פעם אחת ביום וכמה חיות מסתובבות בר בשטח.








אז לסיכום, מה היה לנו? מפלי ויקטוריה, טיול לצי'רונדו עם תמיר, כמה פעמים על האש עם סטיב ונורמן, פעמיים בצפון והרבה אוכל טעים עם שותפי היקר.
לחזור לשם? לא נראה לי. יש עוד הרבה מקומות לבקר. כמו שאמר הפילוסוף הידוע קלימרו:
The world is so big and I'm so little.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה